ביאן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח'

צדדים שלישיים

צד ג' 1 ע"י ב"כ עו"ד מזרחי

1.בלעיש שמואל

2.חיים שלו אלפסי

פסק דין

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1956, טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 3.6.01 בבית שמש, עת חצה כביש, בדרכו למרכול, בין שני רכבים חונים: האחד, רכב מסוג רנו אקספרס, שבצע משלוחים עבור המרכול בבית שמש, בעל מספר רישוי 2562406 (להלן: "הרנו"), בבעלות או בחזקת הנתבע 1 וצד ג' 1 (להלן גם: "בלעיש") וצד ג' 2 ומבוטח במועד הרלוונטי בביטוח חובה על ידי הנתבעים 2-3. השני, מונית, שפרטיה, לרבות הנהג בה ומבטחתה - אינם ידועים. התובע טוען כי כאשר עבר בין הרכבים נסע לפתע הרנו, ובו נהג לא ידוע, לאחור ורגלו השמאלית נמחצה בין הרנו והמונית. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר גובה הנזק. המחלוקת היא בשאלת החבות. בתיק נשמעו ראיות.

הראיות

בהתאם לתצהיר התובע, ביום הארוע בסמוך לשעה 16:00 היה בדרכו למרכול שהיה אז "היפרנטו" וכיום "שופרסל דיל". בכניסה למקום חנה הרנו. כ - 1.5 מ' מאחוריו חנתה מונית. הוא עבר בין הרנו למונית. בשלב זה הרנו "הניע והחל נוסע לאחור והוא דחף את רגלי למונית אשר עמדה במקום, רגלי נתפסה בין שני פגושי הרכבים לכ – 40 שניות עד שנהג המונית ראה את הדבר ונסע לאחור ושחרר את רגלי". הוא לא פנה מיד לטיפול רפואי אך בימים שלאחר מכן התגברו הכאבים "עד שכעבור 4-5 ימים הופיעה נפיחות ניכרת במקום וכאבים עזים, אז פניתי לראשונה לרופא אורטופד בקופת החולים. כאשר הגעתי לאורטופד סיפרתי לו איך התרחשה הפגיעה, הוא הסביר לי מידית שהיות ומדובר בתאונת דרכים הוא אינו יכול לתת לי טיפול עד שאפתח "תיק תאונת דרכים" בקופת החולים, אשר לשם פתיחתו יש צורך בקבלת אישור משטרה. בעקבות כך רציתי לפנות למשטרה, אך היה לי ידוע שעל מנת לפנות למשטרה אני צריך למסור פרטי הרכב הפוגע...במועד הארוע לא לקחתי פרטים של אף אחד מהרכבים המעורבים בתאונה חשבתי שלא קרה כלום והכאב יעבור...הכרתי את הרכב הפוגע ואת בעליו – ששמו שמואל בלעיש, וידעתי שהוא מבצע משלוחים בבית שמש, פניתי למנהל הסופר שלידו נפגעתי, מסרתי לו על הארוע ובקשתי לשוחח עם שמואל. מנהל הסופר אמר לי שהוא יפנה לשמואל והנ"ל יחזור אלי. ע"פ מה שידוע לי ממנהל הסופר הוא פנה טלפונית לשמואל – בעל הרכב ומסר לו על הארוע...מנהל הסופר מסר לי בשיחתנו כי שוחח עם בעל הרכב, הנ"ל יודע על המקרה ויצור עמי קשר. באותו זמן, בעל הסופר מסר לי את מספר הטלפון של שמואל, אני יצרתי עמו קשר טלפוני הנ"ל אמר לי באותה שיחה שאין בעיה והוא ימציא לי את פרטי הרכב. כעבור מספר ימים, ולאחר שטרם קבלתי את הפרטים התקשרתי פעם נוספת לשמואל, אשר שב והתחייב בפני להמציא לי את הפרטים, משראיתי שהדבר אינו נעשה פניתי ביום 18.6.01 למשטרה, דווחתי על הארוע, ציינתי שאנני מקבל את פרטי הרכב ומסרתי את מספר הטלפון של שמואל...כעשרה ימים לאחר פנייתי הראשונה וכשבוע לאחר פנייתי השנייה, שמואל בעצמו הגיע לביתי בשעות אחה"צ 17:00 – 18:00 ומסר לי את הפרטים הבאים: מס' רכב, מס' ת.ז. שלו עצמו ומספר פוליסה. למרות שבקשתי מפורשות, הנ"ל לא היה מוכן למסור לי את שמו של הנהג ברכב במועד הארוע. במועד התאונה ישבו ברכב שני בחורים צעירים, אחד מהם נהג ברכב, אין לי מידע על זהותם, גילם ו/או האם היה לנהג הרכב רישיון נהיגה. במהלך ביקורו של שמואל בביתי הוא מסר לי את הדברים הבאים: א. נהג הרכב הביא לידיעתו בסמוך למועד הארוע על התרחשותו. ב. ידוע לי גם מאותה שיחה עם שמואל כי באמצעות אביו של שמואל נוצר קשר עם נהג המונית אשר היה מעורב בתאונה שכן אביו של שמואל עבד עמו באותה תחנה או הכיר אותו, לא ממש ידוע לי עד הסוף. פרטי נהג המונית לא נמסרו לי אך אני מאמין שניתן לקבלם משמואל או מאביו. ג. בשום שלב שמואל לא טען בפני שנהג הרכב הפוגע מכחיש את הארוע. ההפך הוא הנכון. שמואל עצמו מסר לי שעצם קיום הארוע נמסר לו על ידי הנהג, והוא עצמו הגיע לביתי ומסר לי את פרטי הרכב והפוליסה כאמור".

התובע צרף לתצהירו את הודעתו במשטרה מיום 18.6.01. בפרטי התאונה נרשם כי ארעה "לפני שבועיים". בהודעה נרשם כך (שיבושי כתיב ולשון תוקנו): "באתי לעשות קניות. בכניסה למרכול עמדו מונית וטנדר משלוחים של המרכול. היה מעבר של כ -1/2 מ' ... בין שתי המכוניות. לפתע רכב הטנדר נסע לאחור והרגל השמאלית נתפסה בין שני הפגושים. לאחר מספר שניות הטנדר זז קדימה. חשתי באותו רגע כאב והמשכתי ללכת על הרגל. לאחר כשבוע התחילו כאבים חזקים ברגל. אתמול 17.6.01 פניתי לרופא אורטופד בבית שמש שאמר שיכול להיות שיש לי שטף דם וזה נקרא תאונת דרכים. פניתי למנהל המרכול שאמר שמי שמבצע את המשלוחים זה קבלן. פניתי למנהל הקבלן שמו שמוליק דברתי איתו מספר פעמים לקבל פרטים של הרכב אך לא העביר. מספר הטלפון של שמוליק..." בהמשך הטופס נרשם מספר הרישוי של הרנו.

הוצגו הרישומים הרפואיים מקופת החולים. הרישום הראשון הוא מיום 17.6.01 שם נרשם על ידי אורטופד: "נחבל ע"י מכונית שנסעה לאחור. היה הולך רגל, 7.6.01". גם ברישומים הרפואיים לאחר מכן נרשם כי מדובר בתאונה מיום 7.6.01.

בחקירתו חזר התובע על גרסתו כפי שצוינה בתצהירו. הוא ציין כי את מספר הרישוי של הרכב קיבל מבלעיש וכי הוא עצמו ידע שרכב המשלוחים שייך לבלעיש (עמ' 6 שורות 18-21). בהתייחס למי שישב ברכב המשלוחים ציין כי ייתכן וישב בו בחור בשם מולה, אותו ראה מספר פעמים עובד עם בלעיש ( עמ' 8 שורות 9-13). הוא ציין כי מאז התאונה התחלפו מספר מנהלים במרכול ו"לא ניסיתי לבדוק איפה המנהל שנתן לי את הפרטים" (עמ' 9 שורות 14-15). הוא עמד על גרסתו כי המונית היא זו שנסעה לאחור ולא הרנו קדימה, בניגוד למה שנרשם בהודעתו במשטרה, שם כלל לא ציין כי המונית נסעה (עמ' 9 שורות 16-24). הוא ציין כי אינו זוכר את תאריך הארוע המדוייק (עמ' 11 שורה 23 ואילך).כאשר הגיע לביתו סיפר על התאונה לאשתו (עמ' 12 שורות 9-10). הוא לא פעל לקבל את פרטי המונית כי "לא חשבתי שהמונית מעורבת באיזושהי צורה בעניין" (ע' 14 שורות 9-12).

הוצג תמליל חקירתו של התובע על ידי חוקר מטעם הנתבעים 2-3 מיום 16.6.03. בחקירתו זו ציין התובע: "הרגל שלי נתפסה בין שתי מכוניות...והרכב שפגע בי נסע רברס פתאומי – לא יודע, נתפס לו הרגל, לא יודע מה היה בדיוק שמה...היה ככה מעבר כזה קטן, פתאום הוא נסע אחורה ולא הסתכל...הרגל נתפסה לי בין שניהם....בין הטמבונים...אמרתי לו : מה אתה עושה? הוא אומר: לא עשיתי לך כלום. אמרתי לו: ומה קרה לרגל?" (עמ' 5). "והוא אומר לי: מה, לא עשיתי לך כלום...והוא אומר לי: קרה לך משהו? אמרתי: לא, בינתיים רק כואבת לי הרגל, זה מה שאני יודע, לא יודע יותר כלום" (עמ' 6). "בעל הרכב יודע מי זה הנהג. אני לא יודע...זה רכב של המשלוחים של הסופר" (עמ' 7). הוא ציין כי פנה למנהל הסופר וזה אמר לו כי הוא כבר יודע על הארוע (עמ' 8). הוא ציין כי בעל רכב המשלוחים מכיר את נהג המונית. הוא לא שוחח עם נהג המונית אבל "הנהג מונית ראה את הקטע שהרגל שלי נתפסה שמה...והוא נבהל. הוא צפר לנהג. הוא ניסה לברוח, אבל איכשהו הוא התקדם...אני חושב שמוניות המרכז" (עמ' 10). מדובר במונית מסוג סקודה (עמ' 11).

בלעיש העיד ללא תצהיר. הוא ציין בעדותו כי התובע פנה אליו בזמנו ואמר לו שרכב משלוחים של הסופר פגע בו. "אמרתי לו תבוא תיקח פרטים, וזהו. מאז הוא לא הגיע אלי...לא הגעתי אליו הביתה, אני לא יודע בכלל איפה הוא גר" (עמ' 7 שורות 27-23). הוא אכן עסק ביוני 2001 בשירותי משלוחים מהמרכול (עמ' 8 שורות 5-9). את המשלוחים הוא בצע באמצעות הרנו, וזהו הרכב היחיד אשר באמצעותו בצעו המשלוחים (עמ' 12 שורות 20-25). היו לו מספר עובדים, לא קבועים: "אין לנו אנשים קבועים. הייתי מגייס את האנשים מהשכונות. אלה אנשים שהכרתי, אני מכיר את כל בית שמש. ילדים אחרי בי"ס באים עושים את המשלוחים, ילדים עם רישיון, ילדים בלי רישיון, הכל...כשאין לי נהג, אני הייתי נוהג באוטו" (שם, שורות 14-19). בכל מקרה, מי שנהג ברנו היה תמיד בעל רשיון נהיגה (עמ' 12 שורות 4-6). לא היו לו כל פרטים לגבי הנהג המעורב בתאונה הנטענת: "אני אמרתי תבוא תיקח פרטים. איך אדע מי הנהג, הוא בא לי אחרי חודש חודשיים" (עמ' 9 שורות 21-22). הוא אישר כי עבד אצלו אדם בשם מולה (עמ' 10 שורות 1-5). הוא לא זומן לתת עדות במשטרה (שם, שורות 12-13). הוא הדגיש כי הוא ידע על הארוע רק מהתובע (שם, שורה 21).

הוצג תמליל חקירתו של בלעיש מיום 7.7.03 בפני חוקר הנתבעים 2-3. בחקירתו ציין כי הוא אינו יודע מי הנהג שהיה מעורב בארוע (עמ' 2) ולמרות שניסה לברר הנושא לא הצליח (עמ' 3). הוא ציין כי התובע פנה אליו בשנת 2001 וביקש את פרטי הרנו אך מאז לא פנה אליו התובע (עמ' 5).

עמית מולה הוזמן אף הוא להעיד והעיד ללא תצהיר. הוא אישר כי עבד תקופה קצרה, כשבועיים שלושה, אצל בלעיש בהובלות במרכול, כנער. הוא עבד בהובלות אך לא כנהג כי לא היה לו רישיון נהיגה: "בלעיש תמיד היה הנהג. או שהיה נהג אחר" (עמ' 17 שורות 1-7). הוא מכיר את התובע כי היה חבר של בנו, אשר למד עמו בבית הספר (שם, שורות 10-11). הוא אינו זוכר ארוע כמתואר על ידי התובע, בו נפגע התובע מרכב המשלוחים (שם, שורות 12-14). הוא גם אינו זוכר שהתובע פנה אליו בטענה שנפגע מרכב המשלוחים (עמ' 18 שורות 4-10). בהמשך לעדותו של מר מולה ציין התובע כי הוא ראה את מר מולה יושב ברכב ליד הנהג והוא היה עם עוד מישהו, שאת זהותו אינו יודע (שם, שורות 28- 29). הוא המשיך וציין כי לאחר שנפגע לא פנה באותו הרגע לנהג המשלוחים ולנהג המונית (עמ' 19 שורות 7-8).

מטעם הנתבעים 2-3 העיד החוקר, ליאור נחום. הוא ציין כי הוא פעל לברר מי היו הנהגים שעבדו בחברה באותה תקופה אך ללא הצלחה. כמו כן הוא חקר במרכול. עם מנהל סניף המרכול לא הצליח לצור קשר עקב שהותו של האחרון בחו"ל. כמו כן בצע חקירות בתחנות המוניות בבית שמש, אך לא הצליח לדלות פרטים באשר לארוע (עמ' 13 ואילך).

דיון והכרעה

השאלה הראשונה בה יש להכריע היא האם הצליח התובע לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי נפגע בארוע המהווה תאונת דרכים כמתואר על ידו. לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים מסקנתי היא כי התובע עמד בנטל זה והצליח להוכיח במאזן הסתברויות את טענתו כי נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב הרנו. אני נותנת אמון בגרסתו הבסיסית של התובע כי ביום 3.6.01 או במועד סמוך לכך, בהיותו הולך רגל, עת עבר, בדרכו למרכול, בין שני רכבים חונים, האחד – הרנו, רכב המשלוחים של המרכול, השני – מונית לא ידועה, נסע לפתע הרנו לאחור ופגע בו ברגל שמאל. אני ערה לכך כי קיימת אי תאימות בין פרטים שונים בגרסת התובע כפי שניתנה בהזדמנויות שונות, במיוחד לעניין מעורבות המונית לאחר שהרנו פגע בו: כך, בתצהירו ועדותו בבית המשפט ציין כי המונית נסעה לאחור כדי לשחרר את רגלו. לעומת זאת, בהודעתו במשטרה לא ציין כלל כי המונית נסעה וציין כי הרנו הוא זה שנסע קדימה. בפני החוקר ציין דווקא כי המונית התקדמה קדימה. גם לגבי מועד הארוע קיימת אי תאימות בין המסמכים השונים. בתיעוד הרפואי צויין כי הארוע היה ביום 7.6.01 אך באישור המשטרה ובתצהיר צוין התאריך 3.6.01. קיימת גם סתירה בין עדות התובע ועדות בלעיש לעניין מסירת פרטי הרכב לתובע, כאשר התובע טוען כי בלעיש הגיע אליו לביתו ומסר לו הפרטים ובלעיש מכחיש הנושא. לחוקר מסר התובע כי שוחח עם נהג הרנו מיד לאחר הפגיעה אך בתצהירו ועדותו לא ציין זאת. עם זאת, למרות אי התאימות האמורה, התרשמתי כי אין מדובר בתובע אשר ניסה לבנות גרסה אותה בדה מליבו אלא באדם לא מתוחכם אשר פעל בתום לב, מבלי להיות מודע כלל לזכויותיו ולכלים המשפטיים באמצעותם יש לבחון את הארוע. דווקא אי התאימות בין הפרטים השונים מעידה על כך שאין מדובר במי שמנסה לבנות תביעה לצרכי משפט אלא על תמימות התובע, שאינו זוכר את מכלול הפרטים הנלווים לארוע ולא חשב מיד לאחר הארוע כי עליו לשים לב לפרטים אלו, אך דובר אמת בכל הנוגע לעצם התרחשות הארוע ומעורבות הרנו. אני נותנת אמון בדברי התובע על פיהם סבר תחילה כי לא ארע לו דבר ולכן לא הקפיד לרשום את פרטי הנהג המעורב, את פרטי המונית ואת מועד הארוע המדויק. התרשמותי היא כי התובע גם אינו זוכר כיום באופן ברור את מהלך העניינים בכל הנוגע למונית שחנתה במקום אך אני סבורה, כאמור, כי יש לתת אמון בגרסה הבסיסית, אשר נשמעה עוד מראשית הדרך בכל הזדמנות, הן בקופת החולים, הן במשטרה והן בפני בלעיש, כי הרכב שפגע ברגלו עת נסע לאחור היה הרנו, רכב המשלוחים של המרכול, שהיה מופעל על ידי בלעיש באותה עת באמצעות נהגים שונים. רגלו נתפסה בין הרנו ובין מונית שחנתה במקום ועקב כך נגרם לו נזק גוף.

בהתאם לעדות התובע וכן לעדות בלעיש, הרנו היה הרכב היחיד ששימש כרכב משלוחים של המרכול ולא היו רכבים אחרים. זהות בעל הרכב לא הובררה עד תומה בהתאם לראיות. תעודת הביטוח, שלא הוצגה, נערכה, כך על פי סיכומי הנתבעים 1-3, על שם חברת "ר. בלעיש הסעות בע"מ". עם זאת, אין חולק כי בלעיש שימש כמי שאחראי על הפעלת הרכב. אחיו היה בעל החברה, הוא ואחיו שימשו כמנהלי החברה בפועל והפעילו את הרכב, לעיתים בעצמם ולעיתים באמצעות נהגים אחרים (עמ' 8 לפרוטוקול). בהתאם לראיות שנשמעו, המסקנה היא כי בלעיש היה מתיר השימוש במועד הרלוונטי. בלעיש העיד כי הרכב לא נגנב ממנו באותה התקופה וכי התיר השימוש רק למי שהיה בידו רישיון נהיגה תקף (עמ' 12). אין חולק כי לרנו הייתה תעודת חובה כדין אצל הנתבעות 2-3. בנסיבות אלו, המסקנה היא כי מתיר השימוש ומבטחתו, הנתבעים 1-3, חבים בפיצוי התובע.